זמן משחק עם אבא והקשר שלו להתפתחות

 ילדים שזוכים לזמן משחק משמעותי מגיל צעיר במיוחד עם האבות שלהם עתידים לשלוט טוב יותר בהתנהגויות והצפות רגשיות בזמן התפתחותם. כך מראה לנו מחקר מעניין במיוחד מאת אוניברסיטת CAMBRIDGE שבאנגליה. 

קבוצת מחקר במחלקת החינוך באוניברסיטה וחברת לגו העולמית יצרו יחד אוספים של הוכחות מתוך 40 השנים האחרונות כדי להבין כיצד אבות משחקים עם ילדיהם בגילאים מאוד צעירים ( 0-5). החוקרים ניסו לבדוק האם יש הבדלים בין זמן משחק עם אמא לזמן משחק עם אבא, ואם כן, מה הם ההבדלים ומה הביטוי ההתפתחותי על הילד.

למרות שמוצאים הרבה במשותף בין אבות לאימהות בכל הנוגע לאינטראקציות עם הילדים, עדין נמצאו הוכחות לכך שאבות מקדישים יותר זמן משחק פיזי כבר בגילאים צעירים במיוחד כגון: תופסת, רכיבות סוסים על הגב, האבקות ועוד. מסתבר שמשחקים מסוג הנ"ל עתידים לשפר את היכולת של ילדים לווסת רגשות ומחשבות. מהמחקר עולה שהתנהגות כזו שמסוגלת להיות מווסתת תהווה לעזר עבור ילדים בתקופות בית ספר ולמידה. 

הפרופסור פול רצ"ימדני המתמחה במשחק בשנים הראשונות של ילדים אומר:

" זה חשוב לא להמעיט בערך המשחק של ילדים ואימהות אך ללא ספק עולה מהמחקר פעם אחר פעם שילדים שזוכים לקבל בקביעות זמן משחק משמעותי עם אבותיהם מחזקים מיומנויות מנטליות ותקשורתיות בתנאי אי וודאות" שפרופסור פול מציין את צמד המילים אי וודאות הוא מתכוון לכך שילדים אלו יודעים לשנות את התנהגותם ושפת התקשורת בהם הם בוחרים להשתמש  בהתאם למי שמשחק איתם ובמה שמשחקים. למעשה זו יכולת אדירה שיש לה צורך מהותית בשנים האחרונות. 

גם היום, כאשר התא המשפחתי הפך להיות שיווני יותר ואימהות רבות בעלות קריירה ולא רק מטפלות בילדים, נמצא שזה עדין חריג במעט ומוזר שנראה אבות משתטים עם ילדים- כגון מקומות ציבוריים או לוקחים חלק פעיל במשחק הדינאמי שלהם. משחק חושי, תנועתי ומוטורי בין ילדים והוריהם מהווה לבסיס ליציבות רגשית, יכולות חברתיות, קוגניטיביות ותקשורתיות. היום, רוב המחקר מתמקד ביחסים שבין תינוקות\ פעוטים לאימהות. המחקר דל מאוד בכל הנוגע ליחסים שבין ילדים לאבותיהם. 

המחקר שנעשה:

המחקר מאוניברסיטת CAMBRIDGE השתמש בנתונים מתוך 78 מחקרים הנערך בין השנים 1977 ל- 2017. רובם התמקדו באירופה וצפון אמריקה. החוקרים ניתחו והצליבו את פיסות המידע בנוגע לכמות הזמן והפעמיים שאבות משחקים עם ילדיהם, "רוח" המשחק וסגנון ההתקשרות, וכל קשר בין נתונים אלו להתפתחות הילד.

בממוצע הם מצאו שרוב האבות משחקים עם ילדיהם כל יום, גם אם הקטנים ביותר בני השנה. אך האינטראקציות היו לרוב פיזיות. עם תינוקות זה יכול להיות הרמה גבוהה לשמיים בסגנון מטוס, עם פעוטות זה מתבטא בהשתוללות על המיטה, משחקי כריות, חטיפות של חפצים, קפיצות, משחקי תוספת אתגריים וכו. 

ברוב המחקרים מצאו את הקשר בין כמות הזמן שאבות משחקים עם ילדיהם וסגנון המשחק להתמודדות של שליטה רגשית. ילדים שזכו לזמן איכות משחקית משמעותית עם אבותיהם נמצאו כפחות היפראקטיביים ובעלי קשיי התנהגותיים ורגשיים- ידעו לווסת כעסים, לחצים, אכזבות ואף השכילו להתמודד חברתית טוב יותר עם ילדים אחרים במצבים בהם נאלצו למצוא פתרון לבדם. 

אחת המסקנות שעולות מהמחקר היא העובדה שמרבית מזמן המשחק בין אבות לילדיהם מוקדשים לאלמנטים פיזיים\ תנועתיים הגורמים לילדים לפתח ארגז של מיומנויות שככל הנראה מתאימות לסוג כזה של קושי. 

משחקים פיזיים מייצרים הנאה ואתגר, ריגושים והתמודדויות מגוונות בהם הילדים צריכים להיות מסונכרנים. במשחקים אלו ההתמודדות תהיינה פיזית אך גם רגשית, זה מערב סיכוי לפציעה, הפסד, קושי. באינטראקציות של ילדים עם אבות לעתים החוויה תהיינה " בדרך הקשה", זאת אומרת שלאבות יש נטייה גדולה יותר לאפשר לילדיהם לחוות את התסכול מאשר למנוע אותו מבעוד מועד. 

המחקר גם מצא הוכחות לכך שהקשר של אב- ילד גדל בהדרגה בשנים הראשונות בלבד - גילאי 0-5 ויוריד בהדרגה לאחר מכן בין הגילאים 6-12. חלק מהסיבות נעוצות בכך שהשנים הראשונות הן שנות חקר ובדיקת גבולות, תיווכים וחוסן- השנים הקריטיות ללמידה. כאשר לאחר מכן הילדים חווים את מרבית חוויות המשחק שלה עם בני השווים ופחות עם ההורים. 

אז...

במידה ואתם אבות שקוראים את המאמר, צאו להשתטות, להתגלגל, לקפוץ, לרוץ, לזחול, למשוך, לרקוד, לטפס. 

מסתבר שזה גם כיף וגם מהותי להתפתחות..

לינק למאמר המלא: Playtime with dad may improve children's self-control -- ScienceDaily

על הכותב:

על הכותב:

ארד סקוול, בעל תואר ראשון ושני בחינוך התמחות בספורט, דוקטורנט באוניברסיטת PCIE הצרפתית, 

מנכ"ל חברת ספידאיט מזה 9 שנים, מעביר קורסים, השתלמויות וסדנאות לאנשי מקצוע. מתמחה בפיתוח קואורדינציה ו-

ADAPTABLE MOVEMENT,  עובד עם ילדים, בני נוער וספורטאים מזה 18 שנים. 

ליצירת קשר: 0538334100