תנועה קואורדינטיבית והשפעתה על האופן שבו אנו זזים, חושבים, מאמנים.

 



התפתחות מוטורית הנו תהליך מתמשך של שינוי והסתגלות לקראת השגת כשירות כלשהי. למעשה ההתפתחות הינה תהליך הנמשך כל החיים וכדי שהפרט ( האדם) ירגיש בעל שליטה במיומנויות , הוא נדרש להסתגלות, פיצוי או השתנות.  התפתחות מוטורית בגישתה האקולוגית תתבטא בשינוי התנהגותו של הפרט שמושפע מאינטראקציה בין גורמים של הפרט לסביבתו. לדוגמא, ברגע שילד יגדל לתוך מערכת בית ספרית שמלמדת בתנועה, כל חושיו יהיו מכוונים לעבר למידה מסוג כזה. הוא ימצא פתרונות אחרים, התקשורת הבין אישית תהיינה אחרת, קבלת ההחלטות וכו.  כדי שהתנועה המוטורית תעמוד בעומסים ושינויים היא מחויבת ליצור "דיאלוג" בין תנאים ספציפיים של הסביבה לבין דרישות ספציפיות של המשימה. 

למשל אם אבקש מ-4 ילדים לשחק 2 נגד 2 במשחק הכדורסל, כאשר הגבוהים יותר מוכרחים לזרוק רק מאזורים מסוימים והנמוכים יותר רק בצעד וחצי, ובנוסף שטח המשחק מוגדר ומצומצם והיריבים עצמם שונים מאוד מבחינת מבנה הגוף, המגרש= תנאים של הסביבה, הבדלי הגודל = דרישות של המשימה,  בסנריום שכזה על השחקנים לפענח את האפשרויות והחולשות לנוכח המציאות. 

מיומנויות בסיסיות מתפתחות הודות לאילוצים שנגדיר ולא רק כתוצאה של מרשם גנטי המצוי בהתפתחות  של אותו ילד\ה. בהקשר של אילוצים הכוונה תהיינה כל תכונה או דרישה של הפרט או הסביבה שיש להם משמעות באופן שבו הביצוע יתקיים. אילוצים טובים יוצרים תבניות קואורדינטיביות רבות העתידות להניע לפעולות מפתיעות במצבי אי וודאות או התאמה לשינויים. 

אילוצים שהפרט ( המשתתף\ים) יתמודד איתם יכולים להיות: גודל איברים, כוח שרירים, תכונות רגשיות ועוד. אילוצי סביבה יכולים להיות: גודל, מרחק, שיפועים, מזג אוויר ועוד. אילוצי המשימה יכולים להיות: גודל הכדור, משקל, היקף, צורה. שלושת הקטגוריות עובדות בסינרגיה ובזיקה הדדית בו זמנית. אימונים המקדמים תנועה קואורדינטיבית ידעו לפרק את הקטגוריות ולשנות את המניפולציה שבתוכן. 




תנועה קואורדינטיבית אם כך הינה התנהגות גופנית נשלטת המונעת מבקרה מוטורית לתפקוד ולא מלוח זמנים או פוטנציאל גנטי. לכן תנועה זו הינה תהליך למידה מבוסס התנסות שלא בהכרח נשלט על ידי תהליכי למידה מוחיים גבוהים אם כי מרכזי בקרה נמוכים יותר המתעצבים תוך כדי אינטראקציה בין הסביבה, המבצע והמשימה. מערכת העצבים המרכזית, כמו כל המערכות ותת המערכות האחרות בגוף, עובדת בצורה הוליסטית ופלסטית והיא בעלת ארגון עצמי. באם נניח מגבלות יבשות בלבד ללא תשומת לב לסביבה זהו אקט שמגביל את האפשרות להיות בתהליך כלשהו המביא לפעולה מאורגת. 

למשל, אם נבקש מילד לזרוק לאותו סל, באותו מרחק, אם אותו כדור, שוב ושוב ללא שינוי בתבניות קואורדינטיביות, הוא יפתח תלות. התלות מונעת פתרון בעיות תחת עומסים ולחצים שונים והיא מגבילה הזדמנויות- כלומר את היכולת להתארגן מחדש לנוכח המציאות. בחשיבה קואורדינטיבית ניצור לילד התניות לפעולת העל- זריקה לסל. נבקש שיזרוק לשלושה סלים שונים תוך התייחסות ל- קוטר, גובה, צורה, נבקש שינוי בבסיס הזריקה כגון זריקה שהוא יושב על הברכיים, שוכב על הגב, בעמידה על רגל אחת, בעצימת עין אחת, ניצור שינויי זריקה כנגד הפרעות\ מגבלות ועוד.. כלומר מבנים עצביים יכולים להשתנות בפתאומיות כתוצאה מאינטראקציה בין הסביבה, המבצע והמשימה. באופן כזה, קיימת אפשרות לשינוי תבניות תנועה על ידי תהליך ספונטני של התארגנות עצמית במערכת העצבים למבנים קואורדינטיביים של ביצוע. 

החוקר הנודע ניקולאי ברנשטיין ותומכיו המשתייכים לגישה האקולוגית דינאמית, מניחים שאין צורך בהכנות מוטוריות מדוקדקות לכל פעולה אפשרית בשל העומס על הזיכרון המוטורי הדורש משך עיבוד מידע שלא יאפשר ביצוע פעולות מורכבות. הלמידה של מיומנויות התנועה נתפסת לעתים כהיררכית מעט, סוג של לופ סגור שניתן לפרק לשלבים של קלט עיבוד ופלט. 

מטרת התנועה הקואורדינטיבית תהיינה אם כך  לזהות טעויות לאורך התהליך הזה ולנסות לספק קלט מתקן- אילוצים סביבתיים ו\ או משימתיים כאסטרטגיה לשיפור דפוסי התנועה. לדוגמא בשיעורי פלדנקרייז התלמידים אינם מקבלים חוקים כיצד לבצע את התנועה, אלא מונחים לחקור אפשרויות פעולה ולהיות קשובים לתחושות העולות מן הגוף. הנחת המוצא היא שהם יגיעו להתנהגות של ארגון עצמי לבדם( פלדנקרייז 1972)  האם אין זו דרך נהדרת גם לשיעורי חינוך גופני? ענפי הכדור והקרב? כדי לחוש עלינו לנוע...




אימון לתנועה קואורדינטיבית ידגיש כי המשימה היא זו שקושרת בין הפרט והסביבה. דרישות של מטלות מעצבות את התנועה והן מכוונות את המערכת לתוצאה כלשהי. באימון קואורדינטיבי טוב הסביבה מכתיבה את מטרת המשימה. למשל אם לפתע ישנה הפרעה פתאומית בבסיסי תמיכה, לדוגמא כאשר אנו עומדים באוטובוס שהנו בתנועה המאט ועוצר בפתאומיות, נמצא עצמנו משנים את בסיסי התמיכה והפוזיציות שלנו- מעבר לתנוחה מסוימת לדוגמא רק כדי למנוע קריסה ונפילה. 

זאת אומרת הסביבה יצרה עבורנו תפעול ספונטני לנוכח המציאות ( קיפהרד 1983). דוגמא נוספת לאילוצי סביבה ופתרון קואורדינטיבי יהיה למשל עם אדם עושה ג'וגינג של ריצה קלה ועובר לפתע על משטח חלק, הוא ישנה את דפוס הריצה לדפוס ניידות בטוח יותר. האם הוא למד כיצד לעשות זאת? האם קיבל הנחייה והדרכה ברורה וצמודה?  ישנו מחקר ביולוגי מעניין שמצא כי הרבה בעלי חיים, כולל בני אדם, משנים ומסגלים במהירות את מידת נוקשות הרגליים שלהם בהתאם לקשיחות המשטח ( ferris, louie& farely, 1998) 


על הכותב:

ארד סקוול, בעל תואר ראשון ושני בחינוך התמחות בספורט, דוקטורנט באוניברסיטת PCIE הצרפתית, 

מנכ"ל חברת ספידאיט מזה 9 שנים, מעביר קורסים, השתלמויות וסדנאות לאנשי מקצוע. מתמחה בפיתוח קואורדינציה ו-

ADAPTABLE MOVEMENT,  עובד עם ילדים, בני נוער וספורטאים מזה 18 שנים. 

ליצירת קשר: 0538334100

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ספורט ככלי חינוכי

20 היתרונות שבמשחק ריסקי פליי-Risky play- חלק ב

לשחק עם ילדך זה לא משחק אלא אם כן שניכם נהנים