העתיד של פיתוח כישרונות בספורט- התמחויות או מומחיות?
מילות פתיחה ונקודות להרהור:
בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה הולכת וגדלה של קשיים תנועתיים בסיסיים בקרב ילדים ומתבגרים- כפות רגליים נוקשות, "שברירות" ולא אלסטיות, חגורת כתפיים רפה, שרירי צוואר חלשים, שרירי בטן וגב רפויים, קושי לנתר, לזחול, לסחוב, לקום מהרצפה במניפולציות שונות, לטפס, להתאזן, להרים, לדייק. הנזק הנ"ל הנו חלק מסיבות מרובות ומגוונות כמו שעות מצומצמות של שיעורי חינוך גופני בבתי הספר, כמו גם מבנה בית הספר והכיתות שלא מזמינות למידה בתנועה, העדר משחקים שכונתיים והיכולת להיות חלק מהסביבה הטבעית החיצונית של הילד, שעות מרובות מול המסך, ( אלמנט שהחליף את המשחק הפיזי באופן מהותי בעשור האחרון) והחשש בקרב המעגל הקרוב והרחוק של הילדים למשחקים בעלי אפיונים סיכוניים- risky play. אלו ועוד במגמת עלייה ב30 השנים האחרונות והתוצאה- ילדים בעלי כישורים קואורדינטיביים ירודים ופחותים, ככה פתאום בלי שנעשה כלום בנידון. 
זו עובדה, מחקרית גם כן, שהדור הנוכחי פחות פיט- fit, הוא סובל מהשמנת יתר, סף רגישות וחרדה גבוה יותר, פחות משתמש באינטראקציות גופניות לשם התחברות חברתית, פחות עצמאי ויותר תלותי בלוז שמסדרים עבורו. מאידך אזכורים במספר מחקרים שונים מדגיש שילדים שעוסקים בספורט כשגרת חיים- אורח חיים, ומגוונים את סוגי הספורט ואופי התנועה, עתידים להשיג תוצאות אקדמיות טובות, חברותיים יותר ויהוו לפוטנציאל תחרותי הישגי בהמשך חייהם באם יחליטו לעסוק בספורט מקצועני. במחקר רוחב שארכו בארצות הברית בין השנים 1984-1998 בקרב מדליסטים אולימפיים, גילו שאלו שזכו במדליות השתתפו בממוצע ב-3.4 ענפי ספורט שונים ונוספים במהלך שנות לימודי בית הספר שלהם ו 3.1 ענפי ספורט מחוץ לבתי הספר. נתונים אלו עתידים להביא אותנו למצוא קשר בין השתתפות מרובה בענפי ספורט שונים בשלבים הקריטיים של ההתפתחות למימוש פוטנציאל מקצועני בספורט ספציפי.
שיפור נקודת בסיס של האלמנט הקואורדינטיבי יוכלו להשתפר בכמה צעדים פשוטים:
1- פתיחה והרחבה של שיעורי חינוך גופני בבית הספר והאפשרות לצאת מכותלי בית הספר לשם תנועה אתגרית.
2- יזמות של פתיחת תוכניות קואורדינציה באגודות ומועדוני ספורט- העשרה מוטורית. ללא קשר לפעילות המקצועית בארגון.
3- סגירת רחובות בשכונות לשעה בשבוע עבור משחק שכונתי אותנטי וחוויתי- תנו לילדים לצייר על הכביש, לבנות מסלולים, לשחק משחקי כדור שונים וכו.
4- יצירת אינטגרציה שיתופית בין מאמני חוגים שונים בשיטת " תן וקח". זאת אומרת מאמן כדורגל לצורך העניין ישלח את שחקניו להתאמן בקפוארה בזמן שמאמן הקפוארה יישלח את חניכיו לשחק כדורגל- הזדמנות נהדרת לשכלול יכולות מוטוריות וחברתיות. כמובן הצעה זו תהיינה ללא עלות כספית נוספת. אפשרות זו תצליח אם וכאשר הראייה כלפי השתתפות ילדים בספורט תהיינה רוחבית ומדינית ופחות אינטרסנטית, אישית-כלכלית.
5-מעבר מאימונים משיטת "המנהרה הצרה"-חזרות וספציפיות, לאימונים במודלים כגון:
-Athletic skill model
-differenial learning
-Speedit method
*מודלים אלו מדברים על פיתוח הספורטאי השלם והמותאם שינויים. הסברים בהמשך.
רקע תאורטי לחידוד הסוגייה:
בספרות המקצועית בהקשרים של פיתוח ספורטאים צעירים מדגשים את המושג- סביבה עשירה ( Enviroment Enrichment) בכדי להבין מהי סביבה עשירה נצטרך לבחון 2 פרמטרים: 1- המקום הפיזי שבו הילד לוקח חלק בשיעור- מגרש דשא, חול, אולם, ביער, בכיתה וכו. 2- תצורת האימון- איך האימון נראה ומה הוא מכיל- מהי ההזנה היישומית? לדוגמא האם הספורטאי מצליח ללמוד לקלוט מידע רב של אינפורמציה שונה ולהתאים תנועות לשינויים אלו? או שמה הסביבה מאופיינת במתודיקה סגורה וטכנית למדי? למידה התמחותית בשלבים מוקדמים מדי עלולה להביא לירידה בהמשך המוטיבציה, היצירתיות וההנעה הפנימית של הלומד - הספורטאי.
החוקר, מומחה לפיתוח מוטורי, פורץ הדרך, פרנקלין הנרי שהתעניין רבות בנושא של התמחויות וספציפיות מול וורסטיליות ואימונים בעלי עיבוד מידע מגוון, יצא בשאלה ששינתה את פני המשחק: האם נוכל לזהות כבר בגיל צעיר במיוחד את הכוכב הבא? הנרי כמובן דיבר על כל ענפי הספורט. או שמא הסדר הנכון יהיה לנסות לבנות את אותם מרכיבים ויכולות שיוכלו להעניק לאותו אתלט את האפשרות להתמחויות אישיות ומציאת התשוקה והכישרון הטבעי בתחום שיבחר? במילים אחרות, למה לקבע אפשרויות שהמנעד הוא עצום?
בבד בבד, בתקופות שהנרי עלה לכותרות בכתביו המעניינים, החלו לעלות שאלות ודילמות בנוגע לתוכן האימון הנכון. הדעות היו חלוקות. קבוצה אחת תמכה ברעיון שיש ליצור טבלאות הישגיות, מודלים מבוססים שבו "נכרטס" ונאבחן יכולות, קווי אישיות ודינמיקה חברתית, ועל פי הן נחזה ונדייק את סגנון האימון לאותו ענף, וקבוצה נוספת שאמרה יש ליצור מבנה אימונים שיהפכו התמחויות ( אימון של מרכיבים מוטוריים מרובים במספר צורות וסגנונות) למומחיות בשלבים מתקדמים. בקיצור, בלי טבלאות ומודלים מובנים. כל ספורטאי צעיר לומד אחרת, מיישם אחרת, מתפתח אחרת.
בהמשך לסוגיות אלו קמה לה בשנים האחרונות גישה חדשנית ופורצת דרך ( לטעמי לפחות). זוהי הגישה האקולוגית- דינאמית. שמסתכלת על התפתחות ספורטיבית כעל מבנה סלילי שיש להתייחס למספר נקודות בציר הזמן שיובילו למטרות על. גישה זו מסתכלת על עושר סביבתי ואדפטיביות לשינויים כמגדלור ומצפן. רגע למחשבה עבור קוראי המאמר- האם יש הבדל בין שחקן כדורגל צעיר שמתמסר עם חברו לבין אותו שחקן שמתמסר מול קיר? האם הקיר צפוי? במידה ולא, מה זה מצריך מאותו ספורטאי?
ספורטאים שזזים היטב יעשו זאת ללא מאמץ ניכר- בעיקר לא כלפי פנים, גופם ינוע כמקשה אחת פתוחה ומשוחררת ואם זאת קפיצית וזיקית. נוכל לזהות ספורטאים אלו באמצעות -MOVEMENT FLOW- הגוף ידע "לפצות" על קשיים דרך תיקונים קואורדינטיביים שונים המהווים לפתרון מותאם שינויים. את זה רבותיי לא ניתן ללמד דרך אימונים ספציפיים בעלי מומחיות יחידה.
הרמוניה מושגת באמצעות תשומת לב לכל בני האדם, לכל המצבים, כל תנועה בגוף מביעה שינוי במחשבה ובהרגשה:
בכדי שהספורטאי האינדיבידואל יוכל להיות אדפטיבי לסביבתו ובתוך סביבתו- Affordanes of the enviroment, יהיה עליו לסנכרן מספר תבניות פונקציונאליות- על פי התאוריה של קארל נויאל.
להלן הפירוט:
חלק ראשון- אינדיבידואל: גנטיקה, משקל וגובה, היסטוריית פציעות ותנועה, רמת מיקוד ופוקוס, יכולת למידה, סף רגשי, סוג המוטיבציה המניע ועוד.
חלק שני- מגבלות של משימה: חוקיות וחוקים, סוג הציוד והשימוש בו, סוגי המשטחים, מגבלות השטח וכו.
חלק שלישי- מגבלות של סביבה: שינויי מזג אוויר, אתגרי תאורה, אתגרי שמיעה, ערכים ועקרונות, נורמות חברתיות.
שלושת התבניות הללו יובילו להשגת אינפורמציה עבור הספורטאי לטובת ביצוע מיטבי. האינפורמציה תוביל לסקרנות ובדיקה תנועתית אשר יוביל להתייעלות כתוצאה מזיהוי וביצוע רלוונטי למשימה.
במילים פשוטות: ככל שצורת האימון תהיינה בסגנון למידה פתוח, מצומצם בחוקים והסברים עמוקים, בעל אפשרויות ביצוע מרובות ומגוונות, כך הלמידה החיצונית הופכת להטמעת ידע. הלומד- מלמד, המלמד- לומד.
החוקר הרוסי בונדרצ"וק- Bondarchuk היה בין החלוצים שניסה להרכיב מודל לבניית הספורטאי השלם, כאשר המשיכו את ממצאיו ההולנדים הוגי המודל: ATHLETIC SKILL MODEL. המודל קיבל ( ואני מניח שעוד יקבל) מספר וריאציות, המרכזית ביותר מוצגת לפניכם:
בבנייה תנועתית מוטורית עלינו להסתכל על ציר הזמן ולבנות אימונים ותוכניות מבוססות על פיהן:
1- הכנה גופנית כללית-sport supporting- שלב שבו החניכים הצעירים אמורים להתבסס על חוויה תנועתית משחקית מגוונת ביותר ללא כל מיקוד בענף, טכניקה או דיוק. שלב זה תומך במיומנויות בסיסיות של multi sports.
2-הקשרים של ספורט-sport related\donor sport- שלב שבו מחברים מיומנויות לענפי ספורט שונים-התנסויות בענפי ספורט שמקושרים או בעלי אוריינטציה ורלוונטיות לטווח הקצר והארוך של הספורטאי הצעיר. למשל בכדי ללמד טניס נחשוף גם את משחק הסקווש.
3-הכנה גופנית ספציפית-sport adaptive- שלב שבו מייצרים לימוד מבוסס ענף-טכני יותר, אך עדין נשאר ורסטילי ופתוח ללמידה מותאמת שינויים ואתגרים שונים.
4- sport specific- אימונים ממוקדים ענף שבו סגנון האימון הופך להיות מקצועני.
דוגמאות לתרגילים מתוך שיטת ספידאיט לפיתוח מיומנויות -FCS-FUNCTINAL COORDINATION SKILLS
* תוך כדי תנועה נסו להכות בבלון מקצה אחד של האולם לקצה השני בכמה שפחות נגיעות- ללא נפילת הבלון לרצפה. ניתן לעשות זאת גם בזוגות, קבוצות קטנות.
* בעמידה מול קיר- מרחק של 2 מטר, מאמן זורק מגוון של כדורים בגדלים שונים, כאשר על החניך\ קבוצה לעבור בתוך המעבר\ מנהרה שנוצר ( בין המאמן לקיר) מבלי ששום כדור יגע בהם. ניתן לשלב מעבר עם כדור ברגליים\ בהקפצה בידיים. המאמן זורק את הכדור לקיר ללא הפסקה.
* סדרו בטור 10 קונוסים\ כיפות ומבקשו מהחניכים לעבור בין הקונוסים בשימוש קופסת קרטון בינונית ללא נגיעות.
* בהקפצת בלון עם כל איברי הגוף בקשו מהחניכים לקום ולשבת ללא הפסקה במשך 90 שניות- הבלון לא יכול ליפול ויש לחזור לרצפה בכל פעם מחדש.
* בזוגות נסו להמציא בכמה מצבים שונים תוכלו ליצור " תעלות תנועה" בשימוש הגוף בלבד. למשל כניסה בין הרגליים של בין הזוג בעמידה, כניסה מתחת לגוף בתנוחת סרטנים\ גשר וכו. יש לעודד יצירתיות ומניפולציות גופניות.
* בחלל פתוח נסו לפגוע בילדים בזמן שהם מנסים לברוח מכם. הפגיעות יהיו דרך זריקה\ גלגול של חישוקים ו\ או זריקת כיפות סימון בסגנון פריזבי.
* " באולינג רגליים" - בזוגות העמידו אחד מול השנייה במרחק 3 מטר, כאשר אחד בעמידה פותח וסוגר רגליים ללא הפסקה וחברו מנסה לזרוק\להשחיל כדור טניס ( דרך הרצפה בלבד) בין רגליו של חברו.
* בזוגות יש לתחום 2 מטר על 2 מטר- ניתן על ידי קונוסים או שיטה אחרת, אחד נע בתוך המרחב בגורילות\ סרטנים\ גמדים\ וחברו מחזיק חבל ( אורך של 1 מטר) ומנסה שקצהו של צד אחד יגע בחברו. ראו סרטון בעמוד הפיייסבוק שלי-arad scovel
* בזוגות קחו חבל ( חבל גודו מעולה לכך) כאשר חבר אחד שוכב על הגב או בטן ברצפה ומחזיק צד אחד של החבל, בן זוגו מחזיק את הצד השני ומנסה לגרור ולמשוך אותו לכיוונים שונים מבלי שיתנתקו- ניתן להיות יצירתיים באופן שבו אוחזים את החבל ונעים במרחב.
* חלקו לילדים כדור טניס, כאשר מאמן מחזיק באוויר- קדימה או מעל הראש דלי\ קרטון וזז בספונטניות ברחבי החדר, על הילדים תוך כדי תנועה בלבד לנסות לקלוע לסל האנושי.
לסיכום:
שימוש במודלים אימוניים שדוגלים בעבודה חזרתית ותבניתית באינטראקציה עם ילדים\ ספורטאים צעירים איננה מתכתבת עם הממצאים המחקריים והיישומיים המתקיימים ברחבי העולם. באימוני תנועה וענפי ספורט עלינו ליצור בסיס איתן להעמסה מוטורית עתידית וזאת ניתן ליצור אך ורק על ידי העשרה ורסטילית ואימונים בהם הספורטאים מוצאים דרכים לפתרון וביצוע כתוצאה מחשיפה רחבה בתשתית ודגש על תהליכיות ולא תוצאה. חשוב שמאמנים יצאו מאזור נוחות ויצרו אימונים חווייתיים יותר שישפרו את כלל המיומנויות ויוסיפו להנעה פנימית, חוסן מנטלי ועמידה בשינויים.
הכותב:
ארד סקובל, דוקטורט בחינוך התמחות פיתוח מוטורי ותנועה אדפטיבית, בעליה של חברת ספידאיט- חושבים קואורדינציה, ניסיון של 18 שנים בפרויקטים שונים עם ילדים, מתבגרים, בוגרים וספורטאים.
מקומות נוספים שתוכלו למצוא עלי חומרים:
אתר- www.speedit.co.il
תגובות
הוסף רשומת תגובה