לומדים בתנועה- עם ארד סקובל

 11- שיח על התנסויות ולא תוצאות ריסקי פליי מוביל ילדים להתנסויות בעלות ריגוש גבוה במיוחד. הריגוש הזה מתורגם בעולמם של ילדים לחוויות אוטומטיות של סיפורים. סיפורים= תהליך. הסיפורים עוברים בין ילד לילד וישנם דימויים וביטויים כמו: "גיבורי על, באים להציל, מהר לפני שהבית יקרוס, מישהו תקוע" וכו. סיפורים אלו מפתחים את יכולת השיתוף התקשורתי של ילדים, כל סיפור הוא נרטיב שונה ואחר שממנו ניתן לשאוב תבניות מבוססות התנסויות של הצלחה. בריסקי פליי זה לא רק האם הצלחת או לא הצלחת- תוצאות, מה שבעיקר חשוב זה איך הצלחת ומה עשית בכדי לגרום לזה להצליח או להיות אחרת.  12- קבלת החלטות כל סיטואציה שיש סיכוי להיפצע דורשת מאתנו לפתח קבלת החלטות מהירה, פרקטית, מותאמת לשינויים. מה הדרך המהירה ביותר לרדת מהקורה שטיפסתי, איך עוברים מכשול כל כך מפותל מבלי ליפול... הסביבה הריסקית קוראת תיגר על המשתתף וזו נקודה נהדרת לשכלל את המיומנות של קבלת החלטות ( לעתים קרובות תחת לחץ מסוים). החלטות אלו מבוססות חוויה חושית ומציאותית. ריסקי פליי מחייב את הילדים להיום בזון, מפוקסים על מה שמתרחש- כל אלו תהליכים קוגניטיביים של...

 משחקים בעלי אפיונים סיכוניים- האם זה באמת כל כך מסוכן?  מקלות וענפים שיכולים לפצוע, משטחים לא יציבים, בורות, טיפוס בגבהים ללא משטחי בטיחות, כל אלו ועוד מספיקים כדי לשכנע את ההורים להחזיק ילדים בבית- ויש לזה השלכות. דור שלם של ילדים עבר פנימה מתוך פחד - והפיתוי של המסך וארבעת הקירות מביאים למלכודת פוטנציאלית של מניעת החוץ על ידי השארת ילדים בפנים. בבית הספר, כדי למנוע פציעות ומריבות, המחנך השתלט יותר על ההפסקה, זמן שבו ילדים מתענגים באופן מסורתי על משחקים חופשיים וסיכונים מחושבים. בבתי ספר מסוימים, מורים לחינוך גופני עושים "פעילויות" פיזיות במסכים "חכמים" באמצעות אפליקציות כמו Go Noodle. אחרים מגבילים את הזמן בחוץ למשחקים מאורגנים שהמבוגר אחראי עליו. הרצון שלנו למזער סיכונים במשחקי ילדים מוצג בגני שעשועים ואזורי משחק שכונתיים רבים בארץ ברחבי העולם ואף בשיח היומיומי מול הילדים- " תזהר, אתה תיפול, אתה תפצע, זה קשה מידי, אני אעזור לך" . רבים מחללי המשחק הללו בעלי מימד אחיד המצמצם יכולת היצירתית ומודולריות תנועתית- סטנדרטיים משעממים עם פלסטיק קבוע או צורה שבה ...

מילות פתיחה ונקודות להרהור: לחשוב שילד צעיר שלוקח חלק בספורט תחרותי עתיד יהיה להיות מקצוען במידה וקפץ על שלבי התפתחות מוטוריים מהותיים יהיה כמו לבקש מאדם עני לחשוב עשיר- זה פשוט לא הולך. במידה ולא נשכיל לבנות מערכת איכותית, מלומדת, מודולרית, רב שלבית המקדמת תכניות עומק בשילוב אנשי מקצוע מביני עניין, לא נתקדם לכלום. כל הישג אשר יושג יהיה כהבלחה חד פעמית.  בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה הולכת וגדלה של קשיים תנועתיים בסיסיים בקרב ילדים ומתבגרים- כפות רגליים נוקשות, "שברירות" ולא אלסטיות, חגורת כתפיים רפה, שרירי צוואר חלשים, שרירי בטן וגב רפויים, קושי לנתר, לזחול, לסחוב, לקום מהרצפה במניפולציות שונות, לטפס, להתאזן, להרים, לדייק. הנזק הנ"ל הנו חלק מסיבות מרובות ומגוונות כמו שעות מצומצמות של שיעורי חינוך גופני בבתי הספר, כמו גם מבנה בית הספר והכיתות שלא מזמינות למידה בתנועה, העדר משחקים שכונתיים והיכולת להיות חלק מהסביבה הטבעית החיצונית של הילד, שעות מרובות מול המסך, ( אלמנט שהחליף את המשחק הפיזי באופן מהותי בעשור האחרון) והחשש בקרב המעגל הקרוב והרחוק של הילדים למשחקים בעלי אפ...

 לשחק או לא לשחק זאת השאלה: יונקים צעירים מגזעים שונים וחיות שונות נוהגים לשחק. זהו תהליך אבולוציוני טבעי. ‎במשחק החופשי והכללי הם מפתחים גוף חזק ויכולות פיזיות ההכרחיות להישרדות. במשחק שכזה הם גם נחשפים למיומנויות  שיעזרו להם   באינטראקציות חברתיות ורגשיות. לעתים המשחק מתנהל לבד ולעתים בזוגות או קבוצות קטנות. זה מודולרי ללא התחלה וסיום. במשחק המשותף- התמזגות, הם לומדים לשתף פעולה, להסתדר על אף הטמפרמנטים השונים וללמוד דרך צפייה, ניסוי בדיקת  גבולות. כאשר משחקים משחקים בעלי סיכון הם לומדים לקחת אחריות על המעשים, להתמודד עם ומול פחד וחוסר וודאות,  מבלי לאבד עשתונות- פקטור שעתיד להציל להם את החיים במצבי חירום.  חוקרים שונים ערכו ניסויי מעבדה כאשר מנעו מהחיות ( ארנבים וקופים) הזדמנות לשחק ולנוע בתהליך ההתפתחות שלהם אם כי לא נאסר או נמנע אינטראקציה חברתית. התוצאות היו ברורות. אותם חיות שהשתתפו בניסוי, בבגרותם, הוגדרו  "כנכים מבחינת ביצוע, ניהול והתנהלות". החוקרים רצו לבדוק איך אותם חיות יגיבו בסביבה חברתית וראו שכאשר שובצו  בסביבה מאתגר...